כנס חידוש מלאכות הכפיים: 5.2.2015 במכללת דוד ילין
(אמרה עתיקת יומין)
תרצה בן עמי, מרצה בקורס מלאכות במסלול לימודי וולדורף במכללה:
הזיקה שלי למלאכות ולהוויית העשייה מתחילה בילדותי, בחיים בביתי בקיבוץ: הקשר הקרוב לטבע, לאדמה, לשדות; הציפייה שפעמה בכל עונה ועונה, כי תביא עמה את פרי העשייה והעמל בזמנו; הכמיהה לגשם שירד בעתו, התהייה אם ירד וכמה, היו שאלות קיומיות. הירוק החי של השדות, שמילא את קו האופק בחורף והביא עמו את זהב השיבולים המתמלאות באביב, היה בשבילי התרגשות, מלאות ושמחת חיים, והיא נמהלה בעצב כאשר זה לא קרה. העשייה הייתה חלק אורגני בתוך כל תהליכי החיים ובתוך המרקם החברתי. לא הייתה לה ראשית ולא אחרית, היא התגלמה בתוך המחזוריות של חיי היום יום; תמיד נוכחת, פעילה, רוויה בלהט חדור של הוריי וחבריהם, ומהווה באר, מעיין חי, משתוקק ועז.
כשהכרתי את החינוך האנתרופוסופי לפני שנים, זה היה מפגש עם "בית", עם מקום שענה באופן עמוק על שאלת הייעוד שלי. פגשתי בדרך עבודה זו משמעות וחיבור לחיים, והם שהובילו אותי ואפשרו לי לעבוד בחינוך.
בעבודתי עם הילדים בגן, משמשת העשייה העמלנית, ובכללה המלאכות, כלי לבנייה של יסודות פנימיים: של סדר, ארגון, קשב, משמעות, רצף, תהליכיות, שייכות; של כוחות רצון, אהבה והתמסרות. המלאכות, העוברות דרך ידיי אל ידי הילדים, מחברות וקושרות את כולנו אל חכמה רב דורית עתיקת יומין. בו בזמן, העבודה עם המלאכות מאפשרת לי להיות במקום של התמסרות לתוך העשייה, כאן ועכשיו. הפעימה והריתמוס של העשייה נוכחים בהווית החיים, שאין לה ראשית ואין לה אחרית. היא פועמת במקצב של טחינת הקמח באבן הרחיים, לישת הלחם הטרי, טוויית חוט הצמר, טבילת הפתיל בדונג הדבורים וריח הניחוח העולה ממנו, הכנת הגינה לזריעה וריח האדמה, איסוף העלים שנשרו מן העץ אל ערמת הקומפוסט, דילוגים וקפיצות שמחה בחצר... מקצב שנושא אותנו אל תוכו, וכך גם אל תוכנו.
המלאכות מהוות כלי לבנייה ועיצוב של יסודות פנימיים מתוך הלך נפש של התמסרות ואהבה, הן לילדים הן לנו, המבוגרים.
התערוכה היא צעד ראשון בחשיפת הנושא ברחבי המכללה.
זה שנים עולה במוסדות החינוך תהייה בעניין החשיבות והרלוונטיות של המלאכות בעולמנו. מאידך גיסא, יש זרמים בחינוך המכירים בחשיבותן העמוקה להתפתחות הילד; זרמים אלו שואלים באיזה אופן אפשר ליישם ולחדש את העבודה עם המלאכות בבתי הספר כיום. כדי לנסות לגעת בתכנים אלו, נולד החזון להקמת מרכז במכללה, שבו יהיה אפשר להתוודע למלאכות המגוונות וללמוד אותן, בשאיפה וברצון שנוכל לשזור ולרקום יחדיו בחינוך ילדינו את החשיבה, היצירה והעשייה לכדי אריג רחב, צבעוני ועשיר של חווייתם את העולם וחווייתם את עצמם.
