תולדות המכללה

תלמידי הסמינר השתלבו בחיי השכונה גם בימי שלום ושלווה ובעיקר בימי מאורעות ומלחמות; מאורעות תרפ"ט (1929), מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936 – 1939), מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים. הם היו חלק ממערך ההגנה והשמירה בשכונת בית הכרם ובחלקים אחרים של ירושלים.

בימי המאורעות שהיו בחודש אב תרפ"ט (אוגוסט 1929) התכנסו בבניין הסמינר שבנייתו טרם הושלמה תושבי השכונות: בית הכרם, שכונת הפועלים, קריית משה ובית וגן. התושבים על זקניהם וטפם השתכנו בכל חדרי הבניין, ובאולם, שלימים שימש אולם ההתעמלות, שוכנו הפרות והוא שימש רפת. על גג הבניין הוצבה עמדת שמירה וממנה נורתה אש רובים אל עבר פורעי דיר יאסין, הכפר שמעבר לוואדי ממערב, שניסו להגיע אל השכונה ואל בניין הסמינר. התושבים התבצרו בבניין כשבוע ימים, עד חלוף הסכנה.

בראשית שנת תרצ"ה (1935) התקינה מפקדת "ההגנה" האזורית "סליק" גדול של נשק ואולם אימונים במרתף הבניין באגף הדרומי והמקום שימש מרכז אימונים והדרכה לחברי "ההגנה" מירושלים ומסביבתה.

במאורעות תרצ"ו – תרצ"ח (1936 – 1938) הוקמה תחנת נוטרים בבניין.

במלחמת העצמאות, בשנת 1948, התרכזו בבניין הסמינר לוחמי "מחלקת ההר", שתי כיתות פלמ"ח ושתי כיתות חי"ש, שנועדו לתגבר את הכוחות בגוש עציון. כאן צוידו הלוחמים בנשק ובתחמושת ונערכו התכניות למסעם. מכאן יצאו לדרכם, בינואר של אותה שנה, ל"ה הלוחמים שנפלו בדרכם לגוש עציון בקרב לאור היום.

בימים שלפני מלחמת ששת הימים התרכז חלק מכוח הצנחנים בבניין הסמינר ובסביבתו, ודגל ישראל שהונף על הכותל המערבי לאחר שחרורו יצא מבית סמוך לבניין המכללה. מכאן יצאו הצנחנים לקרבות בגבעת התחמושת וברחבי העיר המזרחית.

בכניסה הראשית לבניין המכללה מוצב לוח עליו חרוטים שמותיהם של תושבי שכונת בית הכרם שנפלו במערכות ישראל. על אותו לוח חרוטים שמותיהם של הנופלים שהיו תלמידי המוסד ובוגריו.