קיימות היא היכולת לספק קיום הוגן לאוכלוסיית העולם בהווה מתוך אחריות לדורות הבאים. פעולה מוגדרת " בת-קיימא" אם ניתן לחזור עליה שוב ושוב בלי שיהיו לה השלכות סביבתיות וחברתיות מזיקות או בלתי הפיכות. רעיון הקיימות הינו חדשני בכך שהוא מפנה זרקור אל הקשר שבין רווחת האדם לבין מרכיבים חברתיים, תרבותיים, מוסריים וכלכליים של סביבת מחייתו ואינו מסתפק בבדיקת יחסי הגומלין שבין האדם לסביבתו הפיזית. קהילות בנות קיימא אמורות ליצור מערכות חברתיות וכלכליות השומרות על איכות התשתיות החברתיות והסביבתיות שבהן אנו מתקיימים ונתקיים לאורך זמן.
"קיימות בשבילי זה המקום שבו העשייה האישית פוגשת את המרחב שמקיים את האדם בצורה בריאה ותומכת. מקום בו אין ניצול אלא הדדיות ומחזוריות. מקום בו אינני נושא רק את עצמי ורצונותיי אלא גם את הדבר עצמו שמאפשר לי להביא את עצמי ורצונותיי לידי ביטוי. דרך נשיאה זו של הסביבה אני יכול לזכות לקחת חלק בתהליכים גדולים ורחבים יותר." (ניר מ., סטודנט)
"קיימות היא לגלות מחדש את הערך של הדברים המקיימים אותנו: האוויר והמים הנקיים, השקט של המדבר ומגוון החורש הים תיכוני, שכונה בה ילדים משחקים בחוץ בבטחה, וקהילה בה קשיש הזקוק לעזרה יכול למצוא שכן הנכון לעזור". (ליה אטינגר, חוקרת ומעצבת קיימות)
חינוך לקיימות עוסק ביצירת השינוי ההתנהגותי והתודעתי הנדרש לשם התאמת אורחות חיינו למציאות הסביבתית – חברתית – כלכלית של המאה ה-21 ולאתגרים שהיא מזמנת לנו ולדורות הבאים. זאת באמצעות פיתוח אוריינות סביבתית, רגישות חברתית ומוסרית ואקטיביזם אזרחי. החינוך לקיימות הינו בין- תחומי ורב-תחומי מיסודו. הוא משלב התייחסות לתחומי דעת רבים ("ראש"), לדרכי חשיבה יצירתיות ורשתיות, למיומנויות פעולה והרגלי חיים ("יד") ולסוגיות מוסריות ערכיות שבמרכזן היחס לאחר ולמוחלש ("לב").