8.7.2011 - 17.5.2011
תיעוד פרויקט שנעשה בגני הילדים בשכונת עיר גנים בירושלים, שבו התבקשו הילדים להשתמש במצלמות כדי לביים סיפורי ילדים ידועים בתוך המרחב בהם הם גרים. כך יצרו הילדים ספרים חדשים בהם הטקסט מוכר והאיורים מורכבים מילדי הגן ומשקפים את הווי השכונה וקרובים יותר לצורת החיים שהילדים חיים.
מדוע מצלמה לילדי הגן?
זה שלוש שנים שאנו - גננות, סייעות, סטודנטיות ומדריכות העובדות בשכונות עיר-גנים ו"הקטמונים" משלבות את המצלמה הדיגיטלית בחיי הגן. עם הזמן הפכה המצלמה לכלי ביטוי נגיש המאפשר לילד ולילדה לתעד את חיי היום-יום בגן: את התפתחות הצמחים בגינת הירק, מבנים מחול ומקוביות לפני הריסתם, אירועים חשובים מחיי הגן ואת חבריו וחברותיו בשעת משחק או מריבה. המצלמה מאפשרת לילדים ולילדות המצלמים להבנות לפי ראות את הזיכרון הקולקטיבי של חיי הגן או את הזיכרון האישי שלהם. הם עושים זאת בצורה עצמאית לחלוטין ללא תיווכו של המבוגר וללא נחיצותה של השפה הדבורה.
מניסיוננו, ילדים וילדות בעלי קשיי שפה וביניהם עולים חדשים רבים, מוצאים במצלמה כלי ביטוי שימושי ומהנה המאפשר תמיכה בהתפתחות התקשורת הוורבאלית. ילדים וילדות שאינם מתבלטים בשעת המפגש או בדיונים סביב ניסויים מדעיים, מתגלים כצלמים מופלאים ומחזקים את הדימוי העצמי שלהם ואת הערכת הסביבה אותם.
מדוע ללוות בצילומים את ספרי הילדים הקלאסיים?
על פי רוב מלווים ספרי הילדים הישראליים באיורים של ילדות ושל ילדים חמודים בעלי חזות המשקפת את התרבות האשכנזית ההגמונית. סביבת החיים המאוירת מתארת את מרחבי הקיבוץ (בספריה של מרים רות) או חדר ילדים בו ישן ילד יחיד, מעל לראשו תמונה, ולו אב או אם ולהם סבלנות אין קץ (דוד גרוסמן, לוין קיפניס ואחרים).
בספרי הילדים הקלאסיים אין כמעט נוכחות של ילדי הגנים שאיתם אנו עובדים - ילדים המתגוררים בשיכונים צפופים, ישנים בחדר עם אחיהם ואחיותיהם, לעתים הם חובשי כיפה ולעתים חזותם שונה מחזותם של הילדים בהירי העור והשיער המאויירים.
זאת הסיבה שהחלטנו לשלב בספריית הגן גירסה שונה לקלאסיקה הישראלית. גירסה בה יהיה ייצוג לילדי הגן ולסביבה בה הם חיים.
כתבו: ד"ר תמר ורטה ופרופ' חוה תובל, יוזמות הפרויקט