המושג "חינוך הומניסטי" זכה בשנים האחרונות לפרשנויות רבות ומגוונות כל כך, עד כי נדמה שהיום רבים מקבלים אותו מבלי שיבררו לעצמם במדויק מהם אותם עקרונות חינוכיים שהם מאשרים. הספר להמשיך את השיחה מבקש להשיב רוח חדשה במפרשיו של החינוך ההומניסטי ולהציג בתוך כך תפיסה מובחנת ומצומצמת שלו כחינוך המוגדר באמצעות מטרה פדגוגית ראשית וכלי פדגוגי עיקרי.
מטרתו של החינוך ההומניסטי היא עילוי האדם: פיתוח אישיותם של החניכים והחניכות וסיוע להם בהפיכתם לאנשים בוגרים, אחראים, אוטונומיים ועשירים ברוחם. הכלי הפדגוגי העיקרי שלו הוא ההפגשה: הפגשתם של החניכים עם יצירות טובות, עתיקות וחדשות מתחומי הספרות, השירה ומדעי הרוח. אנשי החינוך ההומניסטי הם האחראים לחולל פגישה דיאלוגית, יוצרת, מתפתחת ומפתחת בין החניכים לבין היצירה.
את העקרונות הללו פורס המחבר במהלך הספר ומזמין את המורים והמורות לנסות ולהעניק חינוך כזה לתלמידיהם:
אני מאמין בכל ליבי שהחתירה נגד הזרם אפשרית, או במלים פשוטות, שמחנכת הרוצה להעניק חינוך הומניסטי לתלמידיה יכולה לעשות מעשה. עליה לנהוג בתבונה, להכיר במגבלות ולהתנהל בזהירות, אבל לא נגזר עליה לחיות בחוויה של כישלון מקצועי מתמשך.
יפתח גולדמן הוא ראש לימודי החינוך במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים. מלמד קורסים בהומניסטיקה במכללת דוד ילין ובאוניברסיטת חיפה. כתב את הספרים הסוציאליזם בין פוליטיקה ואוטופיה (כנרת זמורה-ביתן דביר, 2009), רוסו: הקִדמה כמלכודת (מאגנס, 2010) הקיבוץ כאוטופיה (מודן, 2012); ואת ההקדמה להוצאה העברית המחודשת של הקפיטל מאת קרל מרקס (הקיבוץ המאוחד, 2011).
