המכון להוראה קשובה הוא פרי של התנסות רבת שנים בהוראה. התחלתי את דרכי בשדה החינוך הפורמלי כמורה לפיזיקה בתיכון דנציגר בקריית שמונה. הייתה זו תקופת הקטיושות ערב מלחמת לבנון הראשונה, תקופה שרק העצימה את הפער בין מרכז ופריפריה.
פניתי לשדה החינוך לאחר שהבנתי כי אין לי עניין להמשיך לעבוד כמהנדס מכונות, התחום שהתמחיתי בו בלימודיי באוניברסיטת תל אביב. אהבתי, ואני עדיין אוהב, ללמד. האתגר העיקרי שסימנתי לעצמי כמורה של המגמה לפיזיקה בקריית שמונה, היה להכין את תלמידיי לבגרות ברמה של חמש יחידות לימוד, כדי שיוכלו לבנות את עתידם בכל מקום שיבחרו. תלמידיי נענו לאתגר וקיבלו ציונים טובים בבחינות הבגרות.
המפגש שלי עם ראובן פוירשטיין שינה את ההתייחסות שלי להוראה וללמידה. הלמידה המתווכת שפיתח פוירשטיין, הדגישה את החשיבות ביצירת תחושה של דינמיות, הן אצל הלומדים והן אצל המתווך או המתווכת. השינוי החשיבתי בא לידי ביטוי בפעולה המשותפת, תוך כדי האינטראקציה המתווכת. לומדים רבים חוו שינויים ניכרים בחשיבה ובתפקוד. גם לומדים שאיש לא חשב שיש להם סיכוי, השתנו בחשיבתם והגיעו אל מקומות לא צפויים בתפקודם. ההקשבה ללומדים אפשרה להם לחוות שינויים בחשיבה ובתפקוד באינטנסיביות של האינטראקציה המתווכת ובזמן קצר.
במהלך השנים צפיתי בעשרות אינטראקציות מתווכות שביצע ראובן פוירשטיין. מטרת ההוראה אצל פוירשטיין הייתה לאפשר ללומדים ליצור שינוי מִבְנִי בחשיבה כאן ועכשיו. פוירשטיין לא חיכה עד למבחן המסכם כדי להבחין בשינויים שהתחוללו אצל הלומדים. הוא הקשיב למקומם הריאלי של הלומדים במהלך השיח הלימודי ותיווך להם בהתאם. החלטתי ללמוד את דרך ההוראה המיוחדת של מכון פוירשטיין ולהתנסות בה, ועבדתי שם כעשר שנים.
השאלה ששאלתי את עצמי זמן קצר לאחר ההיכרות עם ראובן פוירשטיין ועם הלמידה המתווכת, האם ניתן ליצור תהליכים דומים של שינוי מבני גם בהוראה תכנית, ואיך ניתן יהיה לעשות זאת בכיתות הרגילות? בשנתי השנייה לעבודה במכון פוירשטיין, התחלתי ללמד באולפנה נווה רוחמה, בית ספר שלמדו בו לומדות עם קשיים לימודיים. החלטתי ללמד פיזיקה עם דגש על אסטרונומיה. לאחר התנסות של כמה חודשים, הבנתי שהמפתח להגעה אל הלומדות בכיתה מצוי בשימוש בשפה החזותית, תוך יצירה של מסעות חשיבתיים, שיאפשרו ללומדות להבין את הנעשה על פני כדור הארץ, מתוך השוואה אל התופעות המצויות בירח. הבנת מושגים כמו "יום ולילה" או כוח כבידה", נעשית משמעותית, חווייתית וגם מתקשרת אל העולם,, מתוך מסע אל מקומות שונים. הבנתי שניתן להשתמש ברעיון של מסע חשיבתי, כבסיס להוראה לצורך הבנה של נושאים שונים.
את הידע שצברתי במכון פוירשטיין תרגמתי לתחום הוראת המדעים. עבדתי במכון וייצמן ופיתחתי ספרי לימוד בפיזיקה, באסטרונומיה ובטכנולוגיה, ובמחלקה להוראת המדעים באוניברסיטה העברית, שם הורחבו הרעיונות של המסע החשיבתי ויישומו בתחומי הוראת המדעים תוך התנסויות עם אוכלוסיות לומדים רחבות בארץ ובעולם. המעבר אל מכללת דוד ילין כראש התוכנית לתואר שני בהוראה ולמידה אפשר לי להתחבר אל מורים וגננות בעלי ניסיון בשדה החינוך, ולחקור ולפתח דרכי הוראה חדשניות בכול תחומי התוכן, הגילאים והרמות האקדמיות. למדנו יחד רבות, ופותחה ה"הוראה הקשובה", שמאפשרת ליצור שיח עם הלומדים בכיתה ההטרוגנית בדרך אל תהליכי הבנה אישיים בכיתה.
בשנה האחרונה הוקם המכון להוראה קשובה במכללת דוד ילין. מטרת המכון היא לאפשר ללומדים לבטא תהליכי למידה ייחודיים בכיתה. לא עוד הוראה המתכוננת אל תוצר אחיד של הבנה, אלא הוראה המאפשרת ללומדים השונים לבטא דרכי הבנה מגוונות המחברות בין עולמם לבין הנלמד בכיתה. כול הלומדים בכיתה שותפים לתהליך, וכול אחד מבטא את נקודת מבטו. היכולת לראות את תהליכי הלמידה של הלומדים השנים, מאפשרת ליצור איתם תקשורת משמעותית. הוראה קשובה מיושמת בגני הילדים ובבתי הספר. היא מציבה אתגר בפני מורים וגננות, ליישם הרעיונות בתחומים אותם הם מלמדים מתוך הקשבה והשתנות מתמדת.
