באדמה נטועים שורשינו, היא מקור מזוננו ומחסנו. היא מקור ההשראה לאמנויות (arts) ואומנויות (crafts). ככזאת יש לה ערך חמרי, רגשי, סמלי ותרבותי. ואולם, מרבית תושבי העולם המערבי מופרדים כיום מן האדמה באמצעות משטחי בטון, אספלט ואף מדשאות סינטטיות. מרבית בני האדם אינם מכירים את המגע, הריח, הכוח והעוצמה הטמונים בגרגרי האדמה ובחיים שרוחשים בתוכ, וממילא היא אינה מהווה מקור השראה עבורם.
במרחב אדם אדמה אנו מחדשים הקשר. אנו מתחקים אחר מסורות בנייה באדמה, לומדים את הבסיס התרבותי והמדעי שבבסיס מלאכות אלה ומתנסים במגע ישיר עם האדמה.
"האדמה הינה חומר גלם אך יותר מכך היא מהות חיים". דפנה ילון, מרצה ואמנית אדמה.
בימינו, כשהתרחקנו מעבודת האדמה ומעבודת הכפיים לסוגיה וכשהכול מגיע לשולחננו מוכן, אנו רואים חשיבות יתר בחינוך לעבודת כפיים המאפשרת לרכוש כלים פשוטים לחיים ולגעת באוצרות שטמונים בתוכנו. כל זאת כדי להחזיר את חדוות היצירה, ואת יחס הכבוד למוצרים השונים ולכל הסובב אותנו, ובעיקר את האמונה ביכולת שלנו לחוות יצירה ובנייה במו ידינו.
במרחב אדם אדמה אנו מחדשים הקשר. אנו מתחקים אחר מסורות בנייה באדמה, לומדים את הבסיס התרבותי והמדעי שבבסיס מלאכות אלה ומתנסים במגע ישיר עם האדמה.
גן אבינעם ניטע בשנת 1938 על ידי איטה ודוד ילין לזכר בנם שנרצח בפרעות בירושלים. הוא תוכנן בזמנו כגן בוטני שייצג את נופי החורש הים תיכוני וכלל חלקות חקלאיות מדגימות שונות.