הגב' רוחמה קציר עבדה שנים רבות עם פרופ' יוסף באשי. עמית בן שחר ואורלי פאר, בוגרי המכון לחינוך פתוח ניסויי תשס"ח שוחחו איתה.
נדברנו, עמית ואני, להפגש עם הגב' רוחמה קציר אחר צהריים בחודש מאי 2009. אספנו אותה מביתה שבלב תל אביב. הלכנו אחריה, אישה נמרצת, כשהיא מובילה אותנו אל בית הקפה הקבוע שלה.
התחלנו את השיחה כשרוחמה מכוונת אותנו למקורות אינפורמציה נוספים. " נפגשתי עם הפרופ' אמנון רובינשטיין שאמר שיש ניירות עמדה של באשי בארכיון משרד החינוך...".
באנו לשוחח עימה על הפרופ' באשי, שהוא ופרופ' צבי לם חברו יחדיו לפרופ' כספי, שיזם את הקמתו של המכון לחינוך פתוח ניסויי. רוחמה מכירה את באשי מהתקופה בה כיהן כמדען הראשי של משרד החינוך (1983-1987, 1981). חשוב לה להציג בפנינו פן פחות מוכר של הפרופ', הצד הפנימי הרך לעומת הקושי והרעד שעורר מבחוץ. עבורה היו שנים אלו "שתים-עשרה שנות אוניברסיטה. מדתי ממנו".
הם נפגשו כאשר פנתה אליו כמפקחת צעירה באשדוד, לעניין אותו בהצלחת פרויקט שהגתה. היא הפכה את שעות התגבור שהגיעו לטעוני הטיפוח לשיעור הטרמה, שהקדים את שעור הכיתה וכדי שתלמידים אלה יגיעו לשיעור "כשהם כבר בחומר". באשי התרשם ואף הזמין אותה להופיע בבית ספר למורים. "למרות הנוקשות המיוחסת לו, אם הלהבת אותו, ירים את הנושא!" – משם המשיכו לעבוד יחד בפרויקט ההתערבות בקריית מלאכי ושדרות.
"באשי", היא מספרת, "היה איש מאוד מעשי. קרא המון וציטט מאמרים מחו"ל. כמדען ראשי, לא הסתפק בישיבה בירושלים אלא הסתובב בשטח – צריך לצאת לשדה. לראות איך הדברים עובדים, להתנסות בהם ואז להעביר לאחרים."
יוסף באשי היה פרופ' במחלקת החינוך באוניברסיטה העברית כאשר החל את דרכו במשרד החינוך. הוא עלה כנער בחברת הנוער מעירק, עם אלי עמיר (לימים הסופר). הוא עבד בחצי משרה כמדען הראשי, בחר אנשים טובים שיעבדו איתו. הקפיד על הקשר עם ה"שדה", היה בעל השפעה ודעתו הייתה מכרעת בישיבות ועדת החינוך. איש משכנע (אנשי המשרד התייעצו עימו) ודומיננטי ביותר.
בעקבות מחקר שפרסם עם מרקוביץ ודיויס, עלתה שאלת טעוני הטיפוח ודיברו על שינוי. המחשבה היתה על בתי ספר יעילים (Effective Schools) עפ"י אדמונ'ס בניו יורק. [1]
דובר בהגדרה, מדידה של הצלחה בחינוך כהצלחה בשלב הבא – הצלחה ביסודי תיבדק בחטיבה; הצלחה בחטיבה תיבדק בתיכון וכו'. בנוסף התכוונו להתערבות הוליסטית, של כל השותפים בבית הספר: הילדים, הורים ומורים, כולם חלק מההתערבות / הדרכה.
לעומת עיקרון השוויון, התחילו לדבר על "להשקיע הרבה במעט" מדובר היה בהשקעה אדירה של משאבים, מערכי שעור והדרכה אישית לכל מורה. כל בוקר המורה ישבה עם תלמיד אחד במשך 7 דקות, כששאר הכיתה עבדה באופן עצמאי. העבודה הפרטנית יחידנית הזו הובילה את המורים למפגשים שלא ידעו כיצד להתמודד איתם.
באשי דיבר על 'תכנית המינימום' שספגה בזמנה ביקורות רבות – המורה נבדק על פי המינימום שאליו התחייב שכל תלמידיו יגיעו. זה כמובן עמד בניגוד לאמירות הפילוסופיות והערכיות הגדולות של אותן ימים, אבל צריך לזכור שהרבה מהילדים לא ידעו אז קרוא וכתוב (1983-87).
סיפורים "באשיים"
שאלנו לגבי המכון לחינוך פתוח ניסויי ורוחמה סיפרה על געגועים לשנות העבודה במכון. באשי, היא מספרת, היה מאוד יצירתי ומחפש פתרונות. "פיתרון באשיסטי" היא קראה לזה. כשבישיבת הנהלה עלתה בעיה - בכיתה ו' נמצא שהילדים לא ידעו לקרוא - באשי הציע ש"ניתן להם ללמד את כיתות א' לקרוא". רוחמה הכינה את מורות כיתה ו' ללמד את תלמידיהן ללמד לקרוא (ללמד איך ללמד לקרוא במקום לימוד הקריאה עצמה), את כיתות א' ומורותיהן לימדו כיצד לקבל את כיתות ו'. והתלמידים מפאת הבושה או האתגר (...) למדו מראש והכינו עצמם לקראת המפגשים.
שאלנו על הכשרת המורים. רוחמה, שרצתה לספר לנו על ביה"ס בשריגים, נזכרת בביקור של באשי בבית הספר, איך היה מתיישב ליד ילד בכיתה א' שהצליח לקרא ודמעות עלו בעיניו. "באשי אהב את פיאז'ה והרבה לצטט אותו, התרגש מהילד עד דמעות ואל מול הרכות הזו היה איש נוקשה ותובעני ואומר בפנים את הדברים – לא קל."
"אל ביה"ס בשריגים – הישוב הקטן של אז – הגיעו המורים מ"בחוץ"... עלה רעיון: לקחו אמהות מהישוב בעלות השכלה של 11-12 שנות לימוד, ובהסכם עם מכללת "אחווה" בדרום, באו מורים מהמכללה ללמד את האמהות להיות מורות. נפתחה כיתת אמהות-מורות בשריגים, כולל הסעות לאחווה ללימוד שם. האמהות סיימו 3 שנות לימוד בסמינר והפכו למורות – אמהות שעבדו בבית הספר עם תחושת השייכות והאמביציה לעומת המורות שבאו מירושלים. אביגיל בנאי הייתה המנהלת שם."
כאמור פתרונות באשיסטיים...
כך גם הרעיון שלכל מנהל תהיה כיתת מנהל – כיתה קטנה של הילדים שהכי קשה להם בביה"ס מתוך מחשבה באשיסטית שילד זה פרט!
כל זאת ביחס לטעוני הטיפוח - ומה לגבי המחוננים?
רוחמה: "משרת המדען היא משרת ציבור. הוא לא עושה מחקר לשם המחקר, כל ניסוי או נושא פדגוגי חדש יש לבדוק גם בבי"ס גבוה, חזק. מה שיתאים רק לטעוני הטיפוח לא יחזיק.
בחופשות הגדולות כונסו המחוננים ל"מקווה ישראל" לקייטנות בתנאי פנימייה ושם טופחו.
באשי טען תמיד שיש "להיות גמישים, ליצור, ולנצל את הסיטואציה". על הקשר שלו עם השדה נהג לומר "בחיי, אני ניסיתי... בחיי, אני עשיתי..."
--------------------------------------------------------------------------------
[1] בתי"ס יעילים:
מטרות ברורות - באשי התעקש על תכנית המינימום, כיוון שלדעתו זה איפשר "מטרות ברורות":
א. ציפיות גבוהות מהתלמיד - ציפור הנפש של ביה"ס הן הציפיות, להאמין בו ולהעביר לו את המסר - "אתה יכול".
ב. פיתוח צוות ביה"ס
ג. קיום מנגנון משוב – יחידת מדידה בבי"ס
ד. גישה הוליסטית – כולם מעורבים בבי"ס
עוד על פרופ' באשי
