תואר שני לטיפול באמצעות ביבליותרפיה .M.A.A.T

סיימתי את הלימודים במכללת דוד ילין לפני חמש וחצי שנים. בשלב הראשון אחרי סיום הלימודים במכללה, העדפתי לשלב בין חינוך לטיפול שכן לא רציתי לטפל שעות רבות מדי.
אחרי שנתיים התמקדתי רק בתחום הטיפול ובשלוש השנים האחרונות עבדתי רק כמטפל. עם תום לימודיי (ואולי קצת בשונה מהמצב של המסיימים היום, שלוקח להם יותר זמן למצוא עבודה) אני מצאתי עבודה מיד: ראשית, עבדתי במקום שבו עשיתי הכשרה מעשית - בתחנה לבריאות הנפש עם ילדים ומתבגרים וכן בהדרכת הורים. במקביל, עבדתי במשרד החינוך בבי"ס עם ילדים. בשנים הבאות עבדתי גם בבי"ס תיכון ובמרכז הורים ילדים. החוויה היתה מסבירת פנים, ובכל מקום שבו עבדתי גילו הערכה לנקודת המבט הביבליותרפויטית שלי. הודות למקצועיות וליצירתיות שהבאתי לעשיה הטיפולית, ברוב המקומות בהם עבדתי ניסוי להקצות לתחום טיפולי זה עוד שעות. בחלק ממקומות העבודה היה לי גם היתרון של היותי גבר – "מצרך" נדיר בתחום... הכלים שרכשתי במכללה עזרו לי גם בהוראה שבה המשכתי, כאמור, לעסוק במקביל לטיפול: לימדתי, למשל, בצבא במסגרת שמלווה חיילים בתהליך גיור ועבדתי שם עם סיפורי תלמוד באוריינטציה ביבליותרפית. כך גם בסדנה שבניתי עבור זוגות לקראת נישואין שגם בה שולבו הכלים הביבליותרפיים.
הלימודים במסלול הביבליותרפיה במכללה היו טובים עבורי: במכללה קיבלתי גם כלים קונקרטיים-מעשיים המכוונים לעבודה בשטח, אך לא פחות חשוב מכך – הלימודים עזרו לי להבין מה זה להיות מטפל במלוא מובן המילה: היה בהם דגש על חשיבה דינמית ולימוד מעמיק של תיאוריות דינמיות, התפתחה העמדה הפנימית שלי כמטפל - עמדה של פניות למטופל וקשב אליו, סקרנות, חקירה, שאילת שאלות. אני מקווה להתחיל בעתיד הקרוב בכתיבה של עבודת דוקטורט.

סיימתי את לימודי לפני כחצי שנה. לפני שעבדתי כביבליותרפיסטית היית מורה. בשנת הסטאז' עבדתי גם כמורה וגם כמטפלת. כעת – בשנה הראשונה שבה אני כבר לא סטודנטית כלל – אני מטפלת במשרה מלאה דרך מתי"א. אני נעה ונדה בין שלוש מסגרות לימוד שכוללות טיפול בילדי הגן, ילדים ביסודי ומתבגרים בחטיבת הביניים. ממה שאני רואה סביבי נראה שה"נדודים" בין מסגרות הם חלק מהמשרה. על אף שאין זה קל, ריבוי המסגרות גם מאפשר גיוון בגילאים השונים ובאוכלוסיות שונות (חינוך מיוחד, ילדי שילוב).
אני בתחילת דרכי ואוספת ב"ילקוטי" הרבה טכניקות טיפוליות, משלבת בין דרמה, טיפול במשחק, פסיכותרפיה וכן, כמובן גם ביבליותרפיה.
העבודה במערכת החינוך לעיתים מאפשרת נוכחות משמעותית בצוות ולעיתים מתסכלת ולא קלה, אך אני מרגישה שגם זו חלק מהעבודה: להנכיח את הילדים, עם הקולות השונים שלהם ואת הצרכים שלא מקבלים מענה במערכת "הרגילה".

הלימודים היו חוויה משמעותית, קודם כל ברמת ההתנסות. במרבית השיעורים של המסלול לביבליותרפיה התנסינו ברמות שונות בשימוש בכלים ביבליותרפיים וביישום השפה הטיפולית עליה למדנו בשיעורים התיאורטיים המשותפים לכלל מסלולי התרפיות. כמי שהגיעה אל הלימודים מתחום הספרות ולא מתחום הטיפול, היו שיעורי מבוא חשובים מאוד שהיוו את התשתית להפנמת הגישה הדינמית. לא הכל היה מושלם: היו חפיפות בחלק מן הקורסים, קצת פחות מדי הכרות – לטעמי – עם מגוון של אוכלוסיות (אוכלוסייה "נוירוטית" רגילה, הפרעות תקשורת חוסר מסוים בקורס המשלב בין התיאוריה הביבליותרפית לטיפול במשחק). לבסוף, ההדרכה הקבוצתית, שהיא חלק מהמערכת לאורך כל השנים, כולל בשנת הסטאז', היתה מקום מרכזי ללמידה ועיבוד ההתנסות הטיפולית ומקור לתמיכה וליווי בשלבי העבודה הראשונים.