הפרעת קשב היא הפרעה נוירוביולוגית התנהגותית המתאפיינת בשלושה מאפייני ליבה: קשיי קשב וריכוז, אימפולסיביות והיפראקטיביות.
אבחון הפרעת קשב נעשה ע"י נוירולוג או פסיכיאטר.
מקובל לסווג את ההפרעה לשלושה טיפוסים: הטיפוס עם קשיי קשב, הטיפוס עם ההיפראקטיביות והטיפוס המשולב.
אנשים עם הפרעת קשב מהסוג הקלאסי יוסחו בקלות, ייראו לא קשובים לעתים קרובות, יתקשו לשמור על קשב בעת ביצוע משימות, יציגו נטייה לשכחנות, לא ימלאו או לא יסיימו משימות, ימנעו ממטלות הדורשות מאמץ מנטאלי, לא ישימו לב לפרטים ויעשו שגיאות רשלניות רבות, יאבדו חפצים נחוצים, יתקשו להתארגן לקראת משימות ובביצוע משימות.
הטיפוס ההיפראקטיבי נמצא בתנועה מתמדת, מרבה לקום במצבים שבהם יש ציפייה שישב, מפריז בהתרוצצות, מניע ידיים ורגליים, מתקשה לעסוק בפעילות בשקט, מרבה לדבר, מגיב טרם הושלמה השאלה, קוטע את דברי האחר, מתקשה להמתין.
קיימות דרגות שונות של הפרעת קשב על הרצף שבין קלה לחמורה.
יש מופעים שונים של ההפרעה, כלומר אין שניים המפגינים אותם תסמינים.
התסמינים יכולים להשתנות מיום ליום ובמהלך החיים.
התסמינים באים לידי ביטוי במסגרות שונות (לימודים, עבודה, זוגיות...)
סטודנט עם הפרעת קשב עשוי להיתקל בקשיים האלה:
להתקשות בביצוע משימות ומטלות לימודיות
להחמיץ מידע בהרצאות או בשיעורים פרונטאליים מחמת גירויים סביבתיים
לעזוב את השיעור מפאת חוסר מנוחה
להיעדר משיעורים רבים בגלל תפקודים ניהוליים לקויים וקושי בארגון הזמן