בפברואר 2019 משלחת מרצי המכללה יצאה לסמינר וכנס בנושא "חינוך וזהות בעולם משתנה" באוניברסיטת הבראיקה אשר במקסיקו סיטי.
התכנית וההובלה בשותפות של דפנה ססלבסקי (הבראיקה) ורותי בר-סיני.
הכנס יועד למרצים בתחום החינוך מישראל וממקסיקו וכלל כנס ומפגשים אקדמיים, לצד סיורים וסדנאות דיאלוג. המטרה היתה ליצור תשתית אקדמית לדיון בנושא הסמינר ולחזק את הקשר בין מרצי חינוך ישראלים לבין הקהילה היהודית ואנשי חינוך בכלל במקסיקו סיטי.
פרופ' אורנה שץ אופנהיימר, ד"ר איריס ברקן, ד"ר רונית אחדות הכהן, דקלה אורן, סילביה עובדיה ,ד"ר ענת בן שבת (לוינסקי), ד"ר איריס יניב (אורנים), אפרת מצ'יקאווה (אחווה) ורותי בר-סיני.
הגתה, הנחתה ורשמה: רותי בר-סיני
"עד למקסיקו סיטי בשביל סמינר חינוך?! מה יש לכן לחפש שם?!"
שאלה זו נשאלה שוב ושוב, כמעט על ידי כל מי ששמע על הסמינר. שאלה במקומה.
ובכן, מה באמת היה לחפש שם? ראשית, אוניברסיטה עברית – Universidad Hebriaca- המצויה בליבה של מקסיקו סיטי ולומדים בה לימודי חינוך יהודי ועברית. מחלקת החינוך היהודי מכשירה את המורים בבתי הספר היהודיים ואף עורכת להם השתלמויות ולמעשה, מעורבת בעשייה החינוכית בכל בתי הספר היהודיים, 17 במספר. כן כן, מספר מכובד המהווה את העוגן המרכזי של הקהילה.
הקשר הראשוני נוצר עם הרקטור, פרופ' יהודה בר-שלום, עמית ותיק אשר האציל את הכנת הסמינר והכנס על דפנה ססלבסקי, מנהלת המחלקה לחינוך יהודי ועברית. אין ספק, כי החשיבה והתכנון המשותפים ביני ובין דפנה, כשאנחנו רואות דברים עין בעין, הובילה לשיתוף פעולה ייחודי ולהצלחת הסמינר!
הקהילה היהודית במקסיקו סיטי הינה קהילה מכובדת ואמידה, המורכבת מקבוצות שונות אשר הגיעו לעיר מרחבי העולם. לכל קבוצה בית כנסת ובית ספר משלה. כך למשל, אפילו ל"יוצאי סוריה" יש תת קבוצה של מהגרים מהעיר חלב, ותת קבוצה אחרת למהגרים מדמשק. אך כל תתי הקבוצות יוצרות קהילה אחת בעלת ארגון גג המאחד את כולן.
הסמינר שלנו, שארך שבועיים, התמקד בעיקר בקהילה היהודית. חברי הקהילה ארחו אותנו בבתיהם וכך הכרנו מקרוב את אורח חייהם וניהלנו שיחות בלתי פורמאליות רבות אשר סייעו לנו להבין את ייחודה של קהילה זו. ביקרנו במגוון בתי ספר אשר בכולם התרשמנו מההשקעה במרחבים הפיזיים, לצד פדגוגיות חדשניות ולימודי עברית עשירים. המנהלים והמורים הרשימו אותנו במחויבותם לחינוך ולמצוינות. לצד החינוך היהודי, הציוני והערכי, כל בית ספר מחפש את הייחוד שלו. הסיורים שערכו לנו ילדים בעברית עשירה והכניסה לכיתות בעת שיעורי העברית, ריגשו אותנו במיוחד.
בתי הספר בהם ביקרנו:
בית ספר "מגן דוד" הינו ביה"ס הגדול בין חמשת בתי הספר ושתי הישיבות של יוצאי חלב והוא מקיף מגן הילדים עד כיתה י"ב. הוא תוכנן בשנת 1978 על ידי ספדיה ולאחרונה שופץ כדי להתאים את מרחבי הלמידה להוראה חדשנית (עבודה בקבוצות, לימוד מבוסס פרויקטים וכדומה). ייחודו: משלבים לימודי מסורת ומצוות ביחד עם "לימודים מודרניים", תוך דגש על שימוש בטכנולוגיה חדשנית בהוראה. עברית נלמדת כשפה שלישית. בבית הספר, כמו בבתי ספר אחרים בהם ביקרנו, יש Makerspace –סדנא לפתרון בעיות ובנייה באמצעות law tech & high tech.
בית הילדים- בית ספר בשיטת מונטסורי שהוקם בשנת 1974 על ידי קבוצת הורים שנלחמה על קיומו למרות התנגדות וועד החינוך היהודי. לאחר 6 שנים, בית הספר הוכר גם על ידי הוועד. לומדים בו מגן הילדים עד חטיבת הביניים. ייחודו: ראיית דרך החיים היהודיים וערכי היהדות כמשתלבים עם תפיסת מונטסורי. החשוב ביותר לצוות ההוראה הינו "חיזוק הזהות היהודית והקשר לישראל". בגיל היסודי מחנכים לאהבת ישראל ובחטיבת הביניים מעניקים ידע על תפיסות שונות, כדי שהבוגרים יוכלו להתווכח גם על נושאים פוליטיים ולבחור בעתיד את עמדתם. מכינים אותם לאוניברסיטה בה יפגשו את מירב הדעות וידעו כיצד להגיב.
CIM-ORT – ביה"ס נוסד בשנת 1924 ע"י מהגרים ממזרח אירופה ועד שנת 1999 למדו בו את שפת היידיש כשפת חובה. בשנים האחרונות, עקב פרישתן לפנסיה של המורות ליידיש, וחשיבה מחודשת על הרלבנטיות של השפה לעידן המודרני, עבר ביה"ס תהליך של מיקוד ומיתוג מחדש. המורות ליידיש חזרו ללמד יידיש למבוגרים בתוך בביה"ס, כדי להמשיך ולהיות חלק מהנוף האנושי של צוות המורים. לצד השמירה על הזיקה הסמלית למסורת הייחודית ול"נשמה" של ביה"ס, נבנתה תכנית חדשנית ומודרנית דרך למידה מבוססת פרויקטים (PBL). הילדים לומדים מחצית מיום הלימודים (4 ש') לימודי שפה וקודש (כולל מתמטיקה), ובמחצית השנייה, נושאים אינטגרטיביים עם צוותי הוראה למספר דיסציפלינות יחד .
ביה"ס תרבות – לומדים בו מגן הילדים ועד כיתה י"ב. ייחודו: הציונות וישראל במרכז החינוך, תוך טיפוח עצמאותו המחשבתית של הילד מהגן עד לבגרות. מוטו ביה"ס: "להתחדש לנצח". בגן הילדים התפיסה היא של רג'יו. מנהלי בית הספר באים מישראל ויוצרים שייכות לישראל באמצעות אירועים תרבותיים וטקסים למיניהם.
ביקרנו גם בבית ספר יסודי לא יהודיPalo Alto, , העובד בשיטת מונטסורי והוקם על ידי המנהלת ב -1979. ייחודו: הוקם בשכונה ענייה, כמענה לצורכי הסביבה, מתוך ההערכה שחינוך מונטסורי יקנה לילדים יותר ביטחון עצמי, יכולות ומיומנויות לעצמאות. ואמנם, עם מעבר הילדים לחטיבת הביניים הם משתלבים יפה עם ילדים מבתי ספר פרטיים. ביה"ס חי מתרומות ועוסק גם בהכשרת ההורים למקצועות שונים של עבודת כפיים. בנוסף, יש בית ספר ערב לכלל מבוגרי הקהילה.
כחלק ממטרות הסמינר ניסינו לברר כיצד המכללות להוראה שלנו יכולות לסייע לבתי הספר היהודיים. לשם כך, מעבר לביקורים והשיחות עם הצוותים בבתי הספר, ערכנו מספר מפגשים עם חלקם, כדי ללמוד על הצרכים והחסרים שלהם. שוחחנו ביננו על היכולות שלנו בפרט ושל המכללות שלנו בכלל, להיענות למילוי חלק מן הצרכים.
בימים אלה אנחנו מעבדים יחד עם צוות אוניברסיטת הבריאקה את תובנותינו, כדי להמשיך ולפתח את הקשרים ללמידה הדדית.
הסמינר כלל חמישה מושבי כנס בנושא "חינוך וזהות בעולם משתנה". משתתפות הסמינר, שכלל מעבר למרצות מהמכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, אורחות ממכללת לוינסקי לחינוך, המכללה האקדמית לחינוך אורנים והמכללה האקדמית אחווה, הרצו ונתנו סדנאות לצד מרצים ומרצות מאוניברסיטאות במקסיקו סיטי. מגוון ההרצאות כלל, בין השאר, סקירה על הכשרת המורים במקסיקו (שהחלה רק ב -2012), ריבוי זהויות של מחנכים במקסיקו, מחקר על הישראלים במקסיקו, שיטת "אייכה", מורים אתיופיים בישראל, תכנית "התקווה הישראלית", כיצד להתייחס לאלוהים בבתי ספר לא דתיים, נוירו פדגוגיה של המורה המשמעותי, חגי ישראל, סיפורים אלקטרוניים בגן הילדים, המורה המשמעותי, ריבוי נרטיבים בדיאלוג בין תרבותי.
כך, לצד הלמידה על מקסיקו, נחשפנו לעשייה ולמחקר של חברות הקבוצה. למידה זו הועשרה על ידי דיאלוג יום יומי שקיימנו בנושאים החינוכיים, התרבותיים והחברתיים אליהם נחשפנו לאורך כל הסמינר והכנס.
הביקורים בפירמידות, במוזיאונים, בפארקים, בשווקים ובמרכז העתיק של העיר הרחיבו את החוויה והעמיקו אותה.
תחושתנו הייתה כי הקהילה היהודית חיה בתוך ענן הנוגע, לא נוגע, בקהילה המקסיקנית. הבדלי המעמדות ידועים, כמו גם בעיות הפשע והבטיחות וכל אלה, לצד הרצון והיכולת הרוחנית והכלכלית לשמר ולפתח את החינוך היהודי, מאפשרים את קיומו של ענן זה.
אך מצד שני, פגשנו יוזמות מיוחדות של חברי הקהילה היהודית, אשר תורמות לכלל החברה המקסיקנית ואף העולמית.
ביקרנו במוזיאון "זיכרון וסובלנות", שאת הרעיון להקמתו הגו שתי נשים יהודיות צעירות ואת הארכיטקטורה הייחודית שלו תכננו אחים יהודיים. מוזיאון זה מציג לאורך ההיסטוריה אירועים של רצח והשמדת עם, לצד הארות ומסרים בנושא סובלנות. אוצרי המוזיאון אינם חוששים לגעת ב"פרות קדושות" והתערוכה מסתיימת במבט על ימינו אלה- הנשיא טרמפ והחומה בגבול מקסיקו.
פגשנו איש רוח ומעש יהודי בעל ריבוי זהויות בתוכו, אשר עוסק כל חייו ב"קהילה" וב"זהות" ומתוך ניסיונו בצעירותו בקיבוץ בישראל, חשב שניתן להשליך ממנו על חיי הילידים במקסיקו. הוא בחר לעבוד עם קהילת ילידי Tajin העתיקה (קדם קולומביאנית). הפרויקט שלו מתמקד בהקשבה לזקני הקהילה ולמידת אומנותם. הזקנים, המאמינים שאומנותם הינה מתנה שקיבלו, מלמדים אותה לילדים. הוא רואה בתפיסה זו של הילידים את התפיסה הקיימת בתורה – "אם לא תשתף את מתנתך עם האחרים, תאבד אותה, כי לא עשית את מה שהיית אמור לעשות בעולם". המסורת הופכת חיה באמצעות בית ספר ללימוד האומנויות - קרמיקה, אריגת שטיחים, ציור, מוזיקה, תאטרון והשיא – המעופפים (valadores)- המחוברים בחבל לראשו של מוט ומסתובבים באוויר. פעם בשנה מתקיים פסטיבל אומניות אליו מגיעים מכל רחבי העולם. בעקבות הפרויקט שהוביל, חברי קהילת Tajin פסקו מלהגר, לאבד את זהותם ולהפוך לנהגי מונית בעיר. זוהי קהילה מקיימת – הזקנים, האבות והילדים, כולם מחזקים את זהותם. המבוגרים עובדים במקצועותיהם והילדים רוכשים את המסורת דרך עמודי התווך של האומנות, בנוסף ללימודים הרגילים בבית הספר. השילוב מתבטא בחלום של הילדים, להיות "מעופף" ורופא!
ההתבוננות על חיי הקהילה היהודית, עולם החינוך העשיר שלה ו"תיקון עולם" שחבריה בוחרים לעשות, עוררו בנו שאלות על חיינו בישראל ועולם החינוך שלנו. התחושה שלי הייתה כי החינוך בבתי הספר היהודים במקסיקו סיטי מתייחס לישראל ציונית, בעלת ערכים ותרבות, שבחלקה הגדול כבר לא מתכתבת עם ישראל של היום.
בהקשר זה, היה מרתק לבקר באוניברסיטת Anahuac, אוניברסיטה פרטית ונוצרית (אך בעלי כל הדתות לומדים בה, ביניהם 8% יהודים) הקשורה ישירות לוותיקן. דווקא שם, הולך ונבנה מרכז תרבות על שם יצחק רבין וכבר 19 שנה קיים מרכז פרס לשלום. הם מקדמים חינוך פוליטי וחינוך לשלום, כדי לתת לסטודנטים השראה כיצד לשנות את העולם.
לסיכום, הסמינר זימן מפגשים של כמה עולמות: ישראל והתפוצות (כישראלים למדנו עד כמה חזקה וחוצת גבולות מורשתנו והשפה העברית); מפגש בין -תרבותי של ריבוי זהויות (המפגש עם ה"אחר" הוא גם מפגש עם עצמי); מארחים ואורחים (משמעותה של הכנסת אורחים והיות אורח); דיאלוג אקדמי ולמידה הדדית (משמעותו של החינוך בעולם משתנה); עשייה ופדגוגיות חינוכיות- חברתית (מובלעת של עברית, ישראל ויהדות, יוזמות זיכרון וסובלנות).
בביקורנו במוזיאון לאומנות Dolores Olmedo ראינו עשרות טווסים מסתובבים ופורשים לראווה את זנבותיהם עשירי הצבעים. עבורי, עושר חווית הסמינר במקסיקו ,כמוה, כזנב הטווס.